על ההבדלים בין משחוק, למידה מבוססת משחק ומשחקי למידה

יש הרבה דרכים לחבר יחד משחקים ולמידה, מה שמוביל לשפע של מונחים שלפעמים יכולים קצת לבלבל.
המטרה של הפוסט הזה היא לעשות קצת סדר, לבחון את המונחים הפופלריים, ההבדלים בניהם, ומקרים בהם הם יכולים להועיל.

ֿמשחוק (Gamification)
הגדרה: שימוש במרכיבים מעולם המשחקים בסביבה שאינה משחקית
משחקים הם אלופי העולם בלמשוך אנשים להשתמש בהם, לגרום להם כיף, ולהשאיר אותם עם טעם של עוד. ולא רק זה, הם גם עושים את זה כבר אלפי שנים. אז אין פלא שאנשים רבים חושבים איך אפשר לקחת את מה שמושך במשחקים וליישם אותו בסביבות אחרות – במיוחד כאלו שנתפסות כמשמעממות או כמשהו שהסיכוי שאנשים יעשו ויתמידו בו הוא נמוך.
משחוק נתפס הרבה פעמים כדרך קלה להגביר מוטיבציה, עניין והתמדה בפעילות שסובלת מחסר בדברים האלו.  התלמידים לא מסיימים את התרגילים באתר? בואו נשים פס התקדמות שמתמלא קצת אחרי כל תרגיל, ובסופו יש תיבת אוצר שמחכה להיפתח. הלקוחות לא חוזרים לקנות שוב? בואו ניתן להם נקודות אחרי כל קנייה, וכשיצברו מספיק יוכלו לנצל אותן לרכוש משהו בחנות. 
משחוק ללא ספק מהיר וזול יותר ליישום מיצירת משחק של ממש, אבל צריך להיזהר מהקלות המפתה הזו. לעיתים קרובות מדי אנשים שמים דגש בעיקר על מרכיבים שמעודדים מוטיבציה חיצונית (כמו בדוגמאות למעלה), מה שמהר מאוד יכול להוביל למצב שצריך להגדיל כל פעם את הפרס כדי לקבל אפקט, והכי גרוע – מוביל לכך שהפעולה נעשית לא מתוך עניין בנושא הרלוונטי אלא רק בשביל התמריץ החיצוני. זה יכול להספיק ולהתאים, במקרים מאוד מסוימים, אבל חובה להיות מודעים לכך.
לשמחתנו משחקים מציעים גם הרבה מרכיבים שיכולים להגביר מוטבציה פנימית – למשל לתת יותר מקום לבחירות אישיות ותחושת השפעה, להגדיל את מרחב היצירתיות ולהעניק משמעות גדולה יותר למשימה (דוגמה ליישום של כל אלו בהקשר של למידה היא לתת לתלמידים להכין משחק לימודי לתלמידים בשכבות נמוכות יותר – כך גם יש להם הרבה מקום לבחירת הנושא וסוג המשחק, הרבה מקום ליצירתיות וביטוי אישי ולכל הפרויקט יש משמעות גדולה כי זה אשכרה בעיה בעולם האמיתי ומשהו שהולכים להשתמש בו).
משחוק הוא נושא עצום, ויש עוד הרבה על מה לדבר לגביו, אבל מטרת הפוסט היא לתת הסבר ראשוני. למי שרוצה להעמיק ממליץ להתחיל עם מסגרת העבודה של האוקטאליסיס שהגה יו קאי צ׳או.